<h1>סמ"ק מצוריך סימן רמ"ו</h1>
<h2>דף יג.</h2>
פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן ואין מצוה גדולה כמו פדיון שבויים שהשבוי עומד בסכנת מות חרב ורעב והמעלים עינו מפדיון [שבויים] עובר משום לא תאמץ לבבך ולא תעמוד על דם רעך ולא ירדנו בפרך לעיניך ובוטל מצות פתוח תפתח ידך ומצות וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך והצל לקוחין למות והרבה דברים כאילו ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים. בפרק קמא דב"ב (דף ג') מוכיח כי אנשי העיר שגבו מעות לבנות בית הכנסת ובא להם דבר מצוה מוציאין בו את המעות קנו אבנים וקורות לא ימכרו אותן לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים אע"פ שהביאו כל הלבנים וגדרו את האבנים (ופעלו) [ופסלו] את הקורות והתקינו את הכל לבנין מוכרין הכל מפני פדיון שבויים בלבד אלא אם בנו וגמרו לא ימכרו בית הכנסת אלא יגבו לפדיון מן הציבור. ואמרינן פרק השולח (גיטין מ"ה) אין פודין השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם פי' דלא ליתי לאיגרויי בהו או משום דוחקא דציבורא. ואין מבריחין השבויין מפני תיקון העולם שלא יהיו האויבים מכבידין עליהם עולם ומוסיפין עליהם שמירה על שמירהא) וכן אין לוקחין (שם) מן הגוים ספרים תפילין מזוזות יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם. שנינו בפרק ג' (הוריות י"ג) כל הגדול בחכמה מחבירו קודם לפדותו אפילו היה עם הארץ כהן גדול ותלמיד חכם ממזר תלמיד חכם קודם. א) מוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לגוי אפילו לגר תושב ואם מכר עצמו לגוי ועבר על דברי תורה או אפילו לעבד עבודה זרה או לעבודה זרה לחטוב עצים או לשאוב מים הרי זה מכור ואע"פ שעבר ועשה שלא כהוגן מצוה לפדותו שלא יטמע בהם שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו בא ואמר לך הריני מוכר עצמי לגוים אין אתה זקוק לו עד שימכר אבל אחר שימכור לגוי מצוה לפדותו, עכ"ל המיימון (הלכות מתנות עניים פ"ח הי"ג).
